קורס מדריכי התעמלות במים

מאת: עינת מאירי-וטנר

היום כשאני מדריכה קבוצות בהתעמלות במים ויושבת להכין שיעור, אני נזכרת וחושבת שוב ושוב על הצעדים הקטנים וההתקדמויות ההדרגתיות שעשיתי במהלך קורס ההכשרה.

את הקורס אני יכולה לחלק לשני חלקים: עד החלק שבו נדרשתי להעביר חלקי שיעור מול הקבוצה, ומהחלק הזה והלאה. בשיעורים הראשונים של הקורס הרגשתי כאילו אני לומדת שפה חדשה:

• לכל צעד יש שם (וכולנו היינו בטוחים שבחיים לא נזכור)
• לסדר השיעור יש היגיון
• לתנועות במים יש חוקיות משלהן
• ולמגוון הטכניקות יש – אין סוף .

וכמו בשפה גם אנחנו התחלנו ללמוד, לשנן לנסות, לתקן ואז – לדבר בעצמנו.

בחלקו הראשון של הקורס חווים את הסגנונות המגוונים (וזו רק ההתחלה) שאפשר להעביר בהתעמלות במים. המסקנה הראשונה והברורה שאני זוכרת בסיום השיעור הראשון – התעמלות במים היא לא (אבל ממש לא) רק לזקנים… אני, שהגעתי בכושר סביר יצאתי מהשיעור הראשון פעורת פה ולא רק מהתלהבות, אלא מחיפוש חמצן אחרי המאמץ המפתיע.

בכל מפגש ישנו חלק מעשי ובו מתרגלים במים סגנונות שונים, טכניקות שונות ואביזרים משלימים. אחרי ששוברים את שיא המקלחת המהירה ניגשים עייפים, אך מרוצים, לחלק העיוני של המפגש. החלק התיאורטי מספק ידע על אותם מרכיבים שחווינו בתרגול המעשי, שם דגש על  ייחודיות האימון וההדרכה של תחום ההתעמלות במים, ומתייחס כמובן לפן הפיזיולוגי של הגוף בעת המאמץ הזה ובכלל.

ללמוד להדריך – משלוש דקות לשיעור שלם

אבל תשאלו לרגע למה בכלל אני מספרת את כל זה??? (ותודה מראש ששאלתם). הרי הקדמתי ואמרתי שהקורס מתחלק מבחינתי לשני חלקים: עד שהדרכתי בפועל את הקבוצה ומאותו אותו רגע והלאה. בואו נגדיר את זה כך, עד הסטאז’ ולאחריו.

ניסיון ראשון

את הניסיון הראשון בפועל, עושים עם משפט תנועה אחד. קצר. זה מרגיש ונראה כמו נצח ומלא בדברים טעוני שיפור. המחשבה שעוברת בראש היא שלגמרי לא ברור איך אפשר בכלל לצפות מאתנו בעתיד הקרוב לבוא, שנעביר 5 דקות מלאות ושלא נדבר על שיעור שלם.

האתגר הבא

האתגר הבא שעומד לרשותנו זה הדרכה של חלק מסוים מהשיעור (חימום, אירובי, כוח או מתיחות) מול קבוצת הלימוד שלנו וקבלת משוב. מדובר על חלק קטן סך הכול, בין 3 ל-5 דקות. ועכשיו נשאלת השאלה, מאיפה מתחילים? פתאום יש הבנה של מסת הידע שצברת ורק צריך להתחיל ליצור:

• התנועות
• ההמלצות
• בחירת המוסיקה
• הטכניקות והסגנון האישי הופכים עוד שניה לתוצר ממשי. שלי.

אבל, (ואני יודעת שכבר שאלתי) מאיפה מתחילים???

ברור שלכל אחד ואחת יש את הדרך לבנות את הדברים. אני התחלתי מבחירת השיר (בדיעבד בחירה לא מוצלחת) והתאמת התנועות לקצב, בהתחשב בחלק האימון שבחרתי. תרגלתי פעמים אין ספור את הספירה לאחור שמסמנת למתאמנים עוד כמה פעמים לחזור על התרגיל, בדקתי כל תנועה אם היא “מתיישבת” לי טוב בגוף או מאולצת ובעיקר עשיתי הכול “by the book”. יצאתי בסדר. כתבתי הערות, הקשבתי למשוב וידעתי שאני כבר עכשיו מתחילה להתכונן לתרגיל הבא שאני צריכה להעביר אוטוטו (טוב נו… בעוד שלושה שבועות אבל לוקח זמן).

הדרכה שניה ו…שלישית

בהכנות להדרכה השנייה כבר הייתי בשלה לחשוב פחות ויותר להרגיש. התנועות באו טבעי הרבה יותר, המעברים היו כמעט מעצמם. כל תושבי הבית נאלצו לצפות בחזרה הגנרלית, הכמעט גנרלית והסופית לפני תיקונים. לקחתי את הדף עם רצף התרגילים שהכנתי ותרגלתי בתוך הבריכה, הרי תרגול בחוץ שונה מתרגול במים. תנועות שלא העזתי להשתמש בהן עד כה נראו לי כבר מובנות מספיק כדי שאוכל להדגים בעצמי ולהרגיש איתן בנוח (מסר חשוב שלמדתי בקורס). אפילו צילמתי כדי לראות איך זה נראה ואיפה כדאי לשים דגש. וכן, למרות הסקפטיות, זכרתי את שמות התרגילים בעל פה.

בהדרכה השלישית כבר הרגשתי בבית. זיהיתי שאני מעזה ויוצרת מעצמי, בעזרת הכלים שרכשתי. הבנתי שלמדתי שפה ויש עוד המון מה ללמוד. אני נהנית לחשוב על הדרך שעברתי בקורס, על ההכנה וההתלבטויות לקראת השיעור הראשון ובעיקר מצפה לדרך שעוד לפניי. לוקח זמן להכיר ולבנות את הדרך האישית להדריך והיא בוודאי נבנית כל הזמן.

זהו, יצאתי לדרך

רק בזמן השיעורים בפועל מול קבוצה אמיתית (כלומר לא מול קבוצת הלימוד) הרגשתי שהדברים יוצאים כמו שאני רוצה, כמו שתכננתי ושאפתי. ברור שגם זה לא תמיד. וטוב שכך. יש מקום לתכנן ויש מקום להתאים באופן ספונטאני לסיטואציה ולעצמך.

כמו כל דבר בחיים.